עמוד הבית>אודות>מקירות לבי 1

מקירות לבי 1

סדנאות

מקירות לבי

אוסף שירים

אושרו בבערותו

אושרו בבערותו
עוד מיום 
הוולדו

בזמן ינקותו
מעניקה לו
אמו
כל צרכו

דבר לא 
חסר
נפשו לא 
תתייסר

וכל זמן חייו
מחפש את 
שאבד


אותו הרגש

אותה התחושה

אותו העונג

אותה אהבה

טהורה

לא תלוייה.

בשכבו, בקומו
ובלכתו
מרחיק כאבו
ממקום מושבו

ליבו

מחפש את אשר
לו ינעם 
זה טבעו
האדם.



שקט
לפעמים השקט הוא שלווה
לפעמים שתיקה
לפעמים השקט הסכמה
לפעמים כניעה
לפעמים השקט השלמה
לפעמים בשקט זעקה
חרישית
או
מחרישה...

לפעמים סימן
לענווה,
חוכמה,
עוצמה,

תקווה

לפעמים זה השקט שלפני הסערה
לפעמים בשכוך סופה...

לפעמים הוא לבן
ללא גבולות
לפעמים הוא
זמן
למחשבות,
למשאלות.

לתפילה

לפעמים בשקט
יש הרבה מילים,
צלילים
או
רעש

או
רגש

אצור,
עצור

עמוק בפנים...

לפעמים השקט
מבקש
להיות
רק
שקט

שלווה

א
ה
ב
ה


אדמ -ה
אדם הוא אדמה
ואל עפר ישוב
בשעת ההשלמה.

אדם הוא עץ
וגם שדה
המחובר בשורשים
לחוף של מבטחים -

לאמא אדמה.

מגופה יונק הכל -

עכשיו,
מחר
וגם אתמול...

לפעמים טועה לחשוב,
ומרחיק עצמו 
ממקור
הטוב
מקיף עצמו בבניינים,
ביהלומים ומזומנים -

רחוק
ממקום
המבטחים
הולך
עם כל
ההמונים.

וכשנפשו זועקת
הולך הוא אל הים
נושם אל ריאותיו
את חיבוקה החם 
של
אמא
אדמה -

משיל את עור
המסכה
מחומר ובטון
ועל החוף רוצה
לשכב באלכסון
בלי כל פחד
כאן 
רק
שלווה
וביטחון.

והגלים שרים לו
שיר של ערש -
על 
ריח
מרחבים
ועל 
גבולות
פתוחים
והוא
עכשיו
מרגיש אסוף
מכל הכיוונים.

כי 
זה תמצית אושרו
של האדם

טבע,
אוויר פתוח
והים.


חלונות
פנים אל מול פנים
בלי שמץ גינונים
רגע אחד
באמצע החיים
כשמצטלבות עיניים
זה רגע
רק
של שניים
שבו
נדמה כי הזמן עוצר מלכת -
מבט אחד
מסגיר הכל...
יש עיניים עמוקות
יש ריקות
יש עיניים נוצצות
יש חמות,
יש קרות...

יש עיניים רכות
יש כועסות
יש 
צוחקות,
שמחות,
עצובות
או
מפוחדות
או
חודרות,
או
מרצדות
יש
מצועפות,
חולמניות,
ערניות,
סקרניות...

מחפשות
או
מוצאות...

יש עיניים מאירות
יש מנוכרות -

יש מבט של אהבה

או אחר...

של
עיניים
גדולות
או
קטנות
או
עגולות
או
מלוכסנות
והצבע לא העיקר
ואין זה חשוב אם בעיר אתה
או בכפר
כי -
יש ההולכים כשחלונות עיניהם פתוחות
יש המגיפים תריסים ומסרבים
לראות
את רחשי הלב
האם כאב
או
פרח מלבלב...
והעיקר לא לתת עיניים
"בגלימה"
שבחלון הראווה
כי אם
בחלונות
הנשמה.


דרך עצמי

עצמתי עיני וראיתי דרך
דרך שלא היה בה עוד איש לפני                                             
דרך מוכרת, יפה                                                                 
דומה לכאורה לדרכים אחרות                                                
                                                                                       
מוכרת, אך אחרת                                                               
במסגרת, בצלילים, בטעמים ובריחות...                                   
                                           
לכל אדם יש דרך                                                                        
דרך שלא היה בה עוד איש לפניו                                                   
                                                                                             
דרך מוכרת, יפה                                                                        
ועם זאת אחרת                                                                         
שונה במינון, במהות מדרכים אחרות...

איה היא הדרך                                                                    
שאל ההלך                                                                         
                                                                                        
משמצא את הדרך, מצא את התשובה                                     
משמצא את הדרך, ידע את מסלולה.                                       
                                                                                        
בלי מפה בלי הכוונה                                                            
כי זו הדרך נוצרת מעצמה
תוך כדי הליכה.                                                                       
כמו מנגינה                                                                             
תוך כדי נגינה.                                                                       
                                                                                            
לכל אדם יש דרך                                                                    
דרך שלא היה בה עוד איש לפניו.
                                                                                                

הפסנתר
בכל יום בארבע ושלושים
שומעת היא
ניגון קסמים
והיא בת
שבע שנים
מאזינה בקשב
לצלילים הבוקעים
מהבית ממול
המוקף גדר חומה
וירוק
של עשב...
ועל לחיה ירדה
דמעה
ולא מעצב...

וכל דמעה 
היא תו
שבגופה הקט
נצרב
לבה פועם 
את המקצב
והצלילים המופלאים
מחלחלים
ומתפשטים
מקיפים
אותה
בחום
עד בוא
רדת יום
והמנעד בתוך דמה
זורם בזרם
אהבה
ובין ילדות
לבין בגרות
שוכנת מנגינה
קסומה

בתוך פסנתר

צליליו
חיבוק
אימהי
עם ניצוץ
אלוהי.


 

התחדשות
ושוב,
כמו העץ העומד בשלכת
כמו נחש המשיל את עורו שכבר הזדקן
ושוב,
כשיורד לו היום ובחושך
ובבוקר השמש זורחת תמיד מחדש
ושוב...

כמו ניצן שגדל לאחר שנשתל
ופורח, נובל ויוצא מחדש נפתח
מחייך ואומר לך קח -
אם נתבונן לא נשכח
שהכל 
מתגלגל מחדש

ושוב,
כשענן מתערפל בשמים
וטיפות שיורדות נוצצות על עלים ירוקים
ושוב,
כשיורד לו הגשם בינתיים 
והקשת בשלל הגוונים מבשרת רק טוב
ושוב...

כמו ניצן שגדל לאחר שנשתל
ופורח, נובל ויוצא מחדש נפתח
מחייך ואומר לך קח -
אם נתבונן לא נשכח
שהכל 
מתגלגל מחדש


דברים שרואים משם

לו הייתי ציפור 
יכולתי לעוף גבוה
ולראות הכל
ממעוף הדרור

לחבר נקודה לנקודה
ולברוא מציאות חדשה

כשהשמש תרד
לים הגדול
והשחור יכסה את הכחול
המאורות הקטנים 
יתחילו המשמרת
אחזור
אעוף גבוה 
אל דרך אחרת
ממנה רואים 
את השבילים 
המוארים.

אשב על ספסל הלבנה
אביט מטה -
ובמלוא הדרה 
תופיע תובנה

עם בוקר 
מעל המגדלים
אשתף את השמש 
בסוד העניינים
וממש במקום 
שם כל הזמנים נפגשים

אסתכל שוב מטה -

בעיניים כלות

כשקרניים חמימות 
מסמנות לי לראות -

לחבר נקודה לנקודה
לתמונת תודה גדולה.

ממרחק מעוף הציפור
טווה מציאות אחרת
בחוטים רכים של אור
לגלימת תשובה עוטפת.

אלף סליחות

למדנו אלוהי הסליחה
לסלוח -

לכל מי שפגע בנו

על כל מה שהכאיב לנו
שנזכור ולא נכאב,
ובאינספור ברכות נאהב.
לתת, לקבל ולוותר
ולשחרר את כל המייסר.

למדנו אלוהי הסליחה
לסלוח -
על הטעויות, על החסרונות,
על הכישלונות ועל ההצלחות.

ומעל הכל למדנו לסלוח לעצמנו.

ובכוס ישועות נישא
את שם האהבה.